שבת | ראש השנה | יום הכיפורים | סוכות ושמחת תורה | חנוכה | ט"ו בשבט | פורים | פסח | שבועות | תשעה באב
סוכות ושמחת
   תורה

שמיני עצרת
   ושמחת תורה

ברכת הגשם

"בחמישה עשר יום לחודש השביעי הזה, חג הסוכות שבעת ימים לה', ביום הראשון מקרא-קודש, כל מלאכת עבודה לא תעשו. שבעה ימים תקריבו אשה לה', ביום השמיני מקרא-קודש יהיה לכם, והקרבתם אשה לה', עצרת היא, כל מלאכת עבודה לא תעשו" (ויקרא כ"ג).

חג הסוכות הוא אחד משלושת רגלים (החגים שבהם נהוג היה לעלות לרגל לבית המקדש), והוא הראשון שבהם בלוח השנה העברי, היות שהוא חל בחודש תשרי. לחג זה יש שני שמות תנ"כיים: חג האסיף ו- חג הסוכות. שני השמות מייצגים שני מועדים שונים שאוחדו לחג אחד: חג האסיף הוא חגיגה של איסוף התבואה, ואילו חג הסוכות נקבע זכר ליציאת מצרים, ולבתי הארעי בהם שיכן אלהים את בני ישראל במהלך מסעותיהם במדבר. החג מתחיל בט"ו בתשרי ונמשך שבעה ימים, על פי הציווי "בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים..." (ויקרא כ"ג, מ"ד)

כשנחנך בית המקדש של שלמה (הבית השני), חג האסיף היה הראשון משלושת הרגלים שנחגג בירושלים. עם ישראל היה עם של עובדי אדמה, והציווי על כל זכר לבוא לבית המקדש שלוש פעמים בשנה היה קשה לו, במיוחד בעונות הבוערות של פסח ושבועות החלים בזמן הקציר והדיש. לעומת זאת, נח היה לעלות לבית המקדש בעונת הסתיו, בחג האסיף, כאשר כל התבואה נאספה.

מנהגי החג
שילוב של תימות הסטוריות וחקלאיות הוא דבר נפוץ בשלושת הרגלים: בפסח, המרכיב ההסטורי הוא המרכזי, והחקלאי משני לו בחשיבות, ובשבועות הסדר הפוך. בסוכות שני המרכיבים שווים במידת חשיבותם. לפיכך, מנהגי החג מאגדים בתוכם את שני המרכיבים הללו:
ישיבה בסוכה
הסוכה היא זכר למחסה שסיפק אלהים במדבר כדי להגן על בני ישראל מפני חום השמש. הסוכה סיפקה צל מפני האקלים המדברי, ובתנאים של הליכה במדבר, אין ספק שה"צל" הוא גם "הצלה" (ואין זה מקרי שהשורש הוא זהה). גג הסוכה הוא החלק החשוב ביותר, אם כן, ויש לגביו חוקים וכללים חמורים: "שצלתה [תהיה] מרובה מחמתה" (משנה סוכה, ב', ב'), שהסכך יהיה בטווח הראיה של היושבים בסוכה, (עד 20 אמות מהקרקע) כדי שיהיו מודעים תמיד להיותם יושבים בסוכה וכדי שהצל יבוא מהסכך ולא מדפנות הסוכה. תקרה מוצקה פוסלת את הסוכה- הסכך אמור להצל מפני החמה, אך יש להקפיד על כך שניתן יהיה לחזות בכוכבים מבעדו, וכן הלאה.

נהוג להתחיל בבניית הסוכה כבר במוצאי יום הכיפורים. במשך החג, הסוכה הופכת להיות ביתו של האדם, וכל הפעולות המתבצעות בבית, כמו אכילה ושינה, עוברות להתבצע בסוכה. כדי לתת לסוכה חזות ואווירת בית, יש להעביר אליה ריהוט וכלים יפים. עוד מתקופת התלמוד נהגו לקשט את הסוכה בפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל (שבעת המינים). עם זאת, יש לדאוג שהסוכה תשמור על חזות של בית ארעי. על אף ארעיותו, יש להקפיד על כך שהסוכה תהיה חזקה דיה כדי לעמוד ברוחות וכדי להחזיק מעמד שבעה ימים.

התפילה למים
שינוי ראשון באופיו של חג הסוכות היה בתפיסת החג כתקופת שבו נשקל פסק הדין על כמות הגשמים שיברכו את השנה הקרובה. (מסכת ראש השנה, ט"ז, ע"א):"רבי יהודה אומר: הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו; בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים..."

הברכה היומית המשולבת בתפילת שמונה-עשרה "משיב הרוח ומוריד הגשם" מחליפה בסוף חג הסוכות ("שמיני עצרת") את ברכת הקיץ ("מוריד הטל"). בתקופה שבית המקדש היה קיים, נהוג היה לשאוב מים ממעין השילוח ולפזרם על המזבח. יום זה נקבע כיום שמחה והילולה, המכונה "שמחת בית השואבה". הטקס קוים מדי יום, החל מן הערב השני של חג הסוכות. ההילולה נמשכה גם בלילה והסתיימה בניסוך המים על המזבח שעליו הוקרב קרבן התמיד של הבוקר. טקסי שמחת בית השואבה הרשמיים הגיעו לסיומם עם חורבן הבית, אך הטקס מצוין על ידי יהודים רבים במקומות שונים.

דוגמא לברכת גשם

ארבעת המינים
ארבעת המינים- לולב, אתרוג, הדס וערבה, הם דוגמיות של התבואה, שאדם אוחז בידו בשעה שהוא מודה לאלהים: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני יי אלהיכם שבעת ימים" (ויקרא כ"ג, מ'). נהוג לנענע בארבעת המינים לארבע רוחות השמים, בסוכה ובבית הכנסת. רבי יוסי בן רבי חנינא (מאה 3) מסביר שהנענוע מדגים את הרוחות המטלטלות, שמפניהם מבקשים הגנה מאלהים.

המדרש מייחס לארבעת המינים הנבחרים משמעות חברתית, על פיה המינים מייצגים ארבע קטגוריות של יהודים: האתרוג, שיש לו טעם וריח, מקביל לתלמידי חכמים שעושים מעשים טובים. הלולב, שיש לו טעם ואין לו ריח, מקביל לתלמידי חכמים שאינם עושים מעשים טובים. ההדס, שיש לו ריח ואין לו טעם, מקביל לאלו שעושים מעשים טובים, אך אין בידם השכלה, ואנשים שאין להם השכלה ולא מעשים טובים מושווים לערבה, שאין לה טעם ולא ריח. כאשר ארבע הקבוצות מצטרפות יחד, הן מסייעות זו לזו, ומעלות את יוקרת המרכיבים השונים היוצרים את השלם (עפ"י ויקרא רבה ל').

האושפיזין
המנהג לארח שבעה אושפיזין (אורחים), המבקרים בסוכה בשעת הארוחה, מקורו בספר הזהר (כרך ג' (ויקרא) פרשת אמור, ק"ג ע"ב), והוא הונהג במאה ה-16 על ידי המקובלים שניסחו ברכה מיוחדת המקבלת את פני האורחים. בעדות ספרד יש הנוהגים גם להציב כסא בסוכה הנקרא "כסא האושפיזין" ולשלוח מזון לעניים שהוא ה"חלק של האושפיזין". יש להניח שהמנהג צמח מן הפרשנות התלמודית לארבעת המינים כמייצגים את אברהם, יצחק, יעקב ויוסף (ויקרא רבה ל). האושפיזין הם: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרון ודוד, כאשר מנהיג החבורה משתנה מיום ליום: אברהם מנהיג את היום הראשון, יצחק את היום השני וכן הלאה.



נביגציה
דף הבית    
מבואות    
מאגר מאמרים    
מאגר מקורות    
הפעלות    
מחזור חיים    
ימים טובים    
קרן החינוך למען בתי ספר תל"י: רח' אברהם גרנות 4 - ירושלים 91160 - ת"ד 16080
   eitchikli@schechter.org.il  :טל:  6790977 -02  פקס:  6481361 - 02  דוא"ל