|
|
 |
 |
|
הדלקת נרות
בתום המאה הראשונה כבר כונה החג "חנוכה". בסביבות המאה הרביעית החלו היהודים להדליק נרות בחג, סמל לנצחון כוחות האור על כוחות החושך. לאורך הדורות, התעסקו הרבנים בשאלת הדלקת הנר, החנוכיה, הברכה וכדו'. מחלוקת מפורסמת בין הלל ושמאי עוסקת בשאלה האם להוסיף כל יום נר חדש, או להתחיל משמונה נרות ביום הראשון, ולהפחית בכל יום נר במשך שמונת ימי החנוכה (תוספתא, מסכת שבת). חכמי ימי הביניים התלבטו באיזה צד להעמיד את הנרות, ומאיזה צד להדליק אותם.
המנהג המקובל הוא להעמיד את הנרות בצד הימני של החנוכיה. הנר הראשון שמדליקים הוא הנר החדש שמתווסף באותו ערב. את הדלקת הנר מלווים בברכה "להדליק נר של חנוכה", "שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה" ולאחר ההדלקה נהוג לקרוא את הברכה "הנרות הללו שאנו מדליקים" (שפורסמה לראשונה במאה ה-8 ב"מסכת סופרים").
נשים
לזכר יהודית האפוקריפלית , שהרגה את הולופרנס ותרמה לנצחון החשמונאים, נוהגות הנשים לשבות מעבודה בשעות שהנרות דולקים בחנוכיה. יהודית, כמסופר, השקתה את הולופרנס בחלב, והרגה אותו בשנתו, ויש המאזכרים את מעשה הגבורה שלה באכילת מאכלי חלב (מנהג מן המאה ה-15). לביבות וסופגניות המטוגנות בשמן מאזכרות את נס פך השמן.
|
|
|
