|
|
 |
 |
|
|
|
לקראת חינוך לפלורליזם - נקודות למחשבה ולדיון
מאת:עודד שרמר
דף חמש
הבעיה השלישית המזמנת את הצורך בחינוך לפלורליזם נובעת מסתימתם של ערוצי תקשורת בין אנושיים. הרוצה בתקשורת שכזאת נדרש להכיר את זולתו כפי שהיה זה רוצה שנכירנו, ולתת את דעתו גם על מה שאין זולתו זה רוצה שיחשוב על אודותיו. כדי להכיר אחרים - יש גם לזהות את לשונם התרבותית, את מארג המושגים שדרכו הם צופים במציאות, את השיחים המתרוצצים בסביבתם פנימה וכן את אלו שעל ריקעם ושלעומתם הם משווים ערך לתכני תרבותם. דפוס היחסים הפלורליסטי חותר ליצירת תקשורת - ולא רק לחיים בטוחים מאיום של תרבות אחרת, גישה אחרת או סיפר-על אחר. הוא חותר להגדלת הזיקה ההדדית וליצירת אזורי הסכמה משותפים.
הנה כי כן, בדברינו באה לביטוייה הצעה למורים - לראות בפלורליזם גילוי של עמדה כלפי בני אדם. עניינה של עמדה זו הוא היחס כלפי הבדלים - הבדלי השקפה וחזון-חיים, עמדה, תרבות, מוצא, מיגדר, סיגנון או טעם. תוכנו של יחס זה הוא ההסכמה לקיומם וההתחייבות לשמירת כבודם של בני האדם שבהם באים הבדלים אלו לביטויים.
משמעם של דברים אלו, שעל המורה להיפטר מההכרה הטבועה בחיי בית הספר הטיפוסי - שערכם של התלמידים (ושל אחרים בתוכו) נמדד על פי רכיב המייחד את בני האדם מבעלי חיים אחרים והמשווה להם את אנושיותם - רכיב רוחני, שכלי או אחר. הכרה שלטת זו מזינה את האמונה ששיעור נוכחותו של רכיב זה בבני האדם מייחד אותם אלו מאלו וקובע להם את מידת אנושיותם. עליה גם מבוססת ההיררכיה שבה נותנים מורים רבים את מעמדם היחסי של תלמידיהם. הסתלקות מרעיונות אלו באה לביטויה כאשר המורה חדל להתייחס אל תלמידיו רק על פי מידת הצלחתם בלימודים ("הישגים"), בשיתוף הפעולה עמו שהם מגלים במהלכו של לימודם ובפעילותם החברתית בבית הספר - וכאשר המורה נדרש לאיכויות אחרות שיש בתלמידיו ושעליהן גאוותם. או אז הוא מגלה את הכרתו בנוכחותם בתורת בני אדם ולא רק בתורת מושאים של עבודתו המקצועית.
הפלורליסט מכיר בהבדלים תרבותיים ואחרים, כלומר הוא רואה בקיומם דבר אותנטי, הראוי שיהיה, והוא מתנגד לפעולות המכוונות לפגוע בקיומם ולחבל בהמשכיותם באמצעים שונים - מסילוק תמיכה חומרית ומורלית, דרך הדחיקה לשוליים ועד להכחדתם השיטתית. אבל בשני דברים, לפחות, אין הפלורליסט מצדד. אין בו ההסתלקות משיפוט ערכם של תכני ההבדלים הללו, כלומר הימנעות מהערכתם של השקפות, תרבויות או סגנונות חיים. שיפוטים שכאלו, לעומת ההימנעות מהם, מבטאים גילוי עניין, הכרה ומעורבות בתרבויות אחרות, או בעמדותיהן של קבוצות אחרות, רעיוניות, פוליטיות או דתיות.
כפי שכתב ישעיה ברלין, הפלורליזם מאפשר לבני תרבות אחת להכיר את אמונותיהם של בני חברות ותרבויות אחרות, את ערכיהם ושאיפותיהם ואת דפוסי חייהם. אבל אין דבר זה מחייב אותם להסכים עם כל אלו, אלא רק להבין מה יש בהם כדי לרתק אליהם בני אדם אחרים. אפשר ללמוד מדברים אלו שלהיות פלורליסט משמע להימנע מגזירתן של מסקנות מתנשאות ופוגעניות מהערכות ומשיפוטים המבטאים יתרון. דרישה זו אין משמעה רק שלילה של התנשאות - אלא גם מחיקתה מהפרקטיקה האישית.
הדבר השני שאין בפלורליסט היא אדישות כלפי ת רבויות אחרות, כדרך שמטפחת העמדה הרלטיוויסטית אשר מעניקה ערך שווה לכולן כאחד, והמפקיעה מההתקשרות הבין תרבותיות את צד המגע שבין עולמות ההשקפה והערכים, כלומר את צד התוכן שהן נושאות בחובן. השוויה זו שעושה הרלטיוויסט מביאה למחיקת הבדלים על ידי ריקונם ממשמעות ועניין. כך הוא גם עושה להבדלים שבקרב בני קבוצות ותרבויות: שהרי הוא גם מבטל ממשמעות מחייבת את ההבדלים שביניהם פנימה, ובהיעדר כיבוד ההבדלים שבקרבם, פוקע ממנו הצורך בקשר עם בני האדם המחזיקים בגישות השונות. וכדבריו של גודהרט, הרלטויוויסט משאיר אנשים אלו סגורים בבידודם.
(Goodheart, E. The Reign of Ideology. New York, 1977, Columbia University Press, p. 34)
ביטוייהם של התלמידים, ש"הכל הולך", "הכל אותו הדבר" ו"שום דבר אינו משנה", מכילים בשורה שתוכנה לא רק אדישות משתקת - אלא גם מחיקת עניין מכל התמודדות, ושעמום אין קץ. ספק אם התלמידים רוצים אכן בהבטחות אלה.
|
|
|
|
