|
|
 |
 |
|
|
|
לקראת חינוך לפלורליזם - נקודות למחשבה ולדיון
מאת:עודד שרמר
דף שלוש
בעיה אחרת, שעליה מבקש החינוך לפלורליזם להגיב, נוגעת במסקנה שגוזרים אנשים רבים מרעיון הפלורליזם: זיהויו עם עמדה רלטויוויסטית כלפי כול, ש"הכול הולך" ו"דבר אינו משנה". מורים רבים חוששים, בהקשר זה, שמא תלמידיהם יאבדו עניין בלימודים ויטו עורף למטרות שלשמן הם טורחים, וחינוך לפלורליזם הכורך עמו מתן עידוד לרלטיוויזם - פסול בעיניהם.
מהם האמצעים העומדים לרשות המורה במילויין של הכוונות הנזכרות? נשלב בתשובות על שאלה זו מספר הערות בדבר מיקומו של החינוך לפלורליזם בעבודת בית הספר.
האם מקומו של נושאנו בתוכניות, הלא פורמליות לחינוך לערכים המתנהלות בבית הספר? תוכניות אלה מציעות, באורח מסורתי, דיונים ופעילויות הנוגעים לערכים שבהם הן עוסקות. מבנה הדיונים העיוניים עומד על בירור של תוכן מושגי ואחריו הצגה של הצדקות לערך הנדון וכן בדיבור בשבחו, ובסופו הדגמתו בתחומי עניינים שונים מבנה שכזה יוכל להציב את הפלורליזם כרעיון מופשט הטעון לימוד והבנה ולאחר מכן להביא את התלמיד להחיל את המושג על עניינים שונים.
עורכי הדפדפת "פלורליזם - ריבוי דעות" שבמסגרת החומר על נושאים העוסקים ביהדות ודמוקרטיה - ערכים דמוקרטיים ביהדות, אפשר שקנו את השראתם ממקורות עיוניים דוגמת ספרו של א' שגיא, "אלו ואלו" (הוצאת הקיבוץ המאוחד ומרכז יעקב הרצוג, 1996) וספרו של מ' פיש, "לדעת חכמה" - מדע, רציונליות ותלמוד תורה" (מכון ון ליר בירושלים והוצאת הקיבוץ המאוחד, תשנ"ד). שני הספרים דנים במגמות פלורליסטיות במסורת היהודית. אולם בתוך כך הם התעלמו משאלת יחסה של מסורת ישראל לזר ולבן דת אחרת כפי שהדבר בא לגילויו בדיונים שעניינם "עבודה זרה", והם נמנעו מלהידרש לה. (בנקודה זו היה בידם להיעזר בספרם של הלברטל ומרגלית בספרם "עבודה זרה"
Halbertal, M and A. Margalit, Idolatry. Cambridge, Ma.: Harvard University Press, 1992) .
המחזיקים בגישה קוגניטיבית, כמו זו המקוננת בדפי משרד החינוך, אינם מביאים בחשבונם שלמול הבנת היסודות הרעיוניים של הפלורליזם והצדקותיו עומדות אמונות היושבות עמוק בתודעה, כאלו שנודעת להן השפעה פסיכולוגית רחבה ההולכת אל מעבר לגבולותיו של תחום הרעיונות, ושהביסוסים ההגיוניים של הפלורליזם מתנפצים למולם או נספגים בתוכם בלי הכר. לסירוב לפלורליזם, במילים אחרות, אופי ריגשי והכרתי גם יחד, ולא מדובר רק בטעות הכרתית שאפשר לתקנה בעזרת נימוקים רציונליים.
מכאן שעל החינוך לפלורליזם גם להביא בחשבונו שההתנגדות לפלורליזם ניזונה מהתיפקוד הפסיכולוגי והפסיכולוגי-חברתי של סירוב זה. שכן המורה נדרש לא רק להתרחק מדעה, ערך או ממסורת של נוהגים שבה החזיק, ולא רק לעקור אחת מאבני היסוד שעליה נשען המבנה השלם של אמונותיו ולהטיל איום על יציבותו (ודי באלו, כמדומה, כדי לחסום בעדו לעסוק בחינוך לפלורליזם). המעבר מחייב אותו לבחון את דעותיו מחדש - כלומר למאמץ אינטלקטואלי, שקלה ממנו עקיפת האתגר או ניטרלו על ידי ההתעלמות ממנו. על אלו אפשר להוסיף גם את האיום על יחסיו עם בני אדם שבחוגו החברתי, אם מסוייגים הם מהפלורליזם.
|
|
|
|
