|
|
 |
 |
|
|
|
מאת: אליעזר שביד
דף ארבע
לשם כך עלינו להשתכנע בראש וראשונה שרעיון הפלורליזם הוא גם צורך גמור וגם עיקרון מוצדק לגופו. עלינו להכיר בכך שחברה פלורליסטית איננה בהכרח חברה מפולגת ומסוכסכת, אלא אדרבא, הפלורליזם מהווה גורם מאחד, ושהוא טוב הן ליחידי האומה, והן לאומה כישות חברתית כוללת.
הנסיונות הדתיים הלאומיים לכפות אחידות על ההטרוגניות הקיימת בעם בדיעבד נכשלו. הקרעים המעמיקים והולכים בין חלקי החברה הישראלית מעידים על כך עדות שאין להזימה. על כך יש להוסיף את השיקול הבא: הצלחתו של עם ישראל לזכות למעמד של שוויון בארצות הפזורה הדמוקרטיות וגם הצלחתו להקים מדינה לעצמו בארצו, יסודם בהשתרשות רעיון הפלורליזם בתרבות החילונית המודרנית. יהודים נסמכו בעבר ונסמכים בהווה על העיקרון הזה בשעה שהם באים לדרוש שיניחו להם להתקיים כיהודים בארצות מושבם או לקיים את המסגרת הלאומית הייחודית שלהם בארצם.
לכל עם שמורה הזכות לחיים עצמיים ועצמאיים. גם לעם היהודי שמורה הזכות הזאת. אבל אם זהו יסוד הדרישה כלפי חוץ, כלום אפשר להכחיש את תקפותו כלפי פנים? כלום יוכלו יהודים שזכו למעמד שוויוני בארצות מוצאם כיהודים לוותר על מה שמייחדם בתוך העם היהודי כאשר הם עולים לחיות בארצם? לשום אחרת: התביעה לפלורליזם נעשתה עתה גם צורך אובייקטיבי וגם צורך סובייקטיבי, ומשום כך תביא כל התחמקות נוספת לקרע שאין לו תקנה.
למדים אנו מן האמור לעיל על החיוב הערכי של רעיון הפלורליות. עם ישראל נדרש להסתגל מחדש לנסיבות של סביבתו כמה פעמים במהלך תולדותיו. כדי לשמור על ייחודו היה עליו להיערך באופן שיאפשר הסתגלות לדפוסים פוליטיים, כלכליים וחברתיים וגם להפנים הישגים חיוביים של התרבות הסובבת. בזמן החדש נדרש מעם ישראל אותו כושר הסתגלות אל הפלורליזם שמהווה אחד מן היסודות המאפשרים לו להסתגל אל סביבתו, והתובעים סיגול והפנמה. אולם גם בעבר העמיד עם ישראל עקרונות מסוימים של סלקציה.
היה עליו לברור בין מה שאפשר לקלוט
בלי להרוס את היסודות של סלקציה. היה עליו לברור בין מה שאפשר לקלוט בלי להרוס את היסודות של עצמיותו, למה שאין להפנים אפילו מול לחץ רב. השאלה העיקרית הקובעת אמת מידה היא: האם העיקרון הוא חיובי ומוצדק לגופו? ומתלווה לכך שאלה נוספת: האם אפשר למצוא בתרבות העצמית של עם ישראל תשתית שפיתוחה יאפשר קליטה שאין עמה שבירה גמורה של הרציפות התרבותית-היסטורית?
יש בסיס היסטורי לתשובה חיובית על שתי השאלות: עם ישראל עמד ועומד על זכותו לעצמיות על בסיס הפלורליות, ועל אותו בסיס הראה מה רבה תרומתו העצמית לתרבות האנושית. אלה הם, איפוא, הערכים שבהם מדובר: ערך העצמיות וערך העשירות והמורכבות של היצירה הנענית לצרכיו של האדם והמביאה לידי מיצוי. כל אדם הוא עולם בפני עצמו.
הזכות לביטוי מלא וחופשי בתוך המסגרת החברתית ומתוך אחריות לביטוי מלא וחופשי בתוך המסגרת החברתית ומתוך אחריות חברתית, היא זכות הראויה להישמר לכל אדם, והזכות הנתבעת לכל אדם נתבעת גם לכל קבוצה, לכל חברה ולכל עם. ומה שהיא בגדר זכות ליחידים הוא יתרון מבחינת העשירות התרבותית. תרבות אחידה היא גם שטחית ודלה, וסופה שלא תחזיק מעמד בכוחות עצמה ותתנוון. ברור שעשירות וגיוון אינם בהכרח יוצרי ניגודים וסתירות.
אולם כדי שיתפתח הגיוון מן הראוי שמסגרת החיים המשותפים והיצירה המשותפת תהיה גמישה כל צרכה כדי לשאת בתוכה גם ניגודים וסתירות המתהווים בדרך כלל מתוך השוני, ובדיעבד אי-אפשר למנוע אותם, ויש לקבלם כחלק מן הדיאלקטיקה של ההתפתחות. לפיכך רק הנכונות לשאת את הניגודים עשויה להטות גם אותם לקראת פתרון שעל דרך ההשלמה ההדדית הדיאלקטית במקום שיביאו ליד התנגשות וקרע.
|
|
|
|
