|
|
 |
 |
|
|
|
מאת: אליעזר שביד
דף שניים
תולדות עם ישראל מעידים על הרבה התנגשויות פנימיות שהסתיימו לא פעם בקרע. אולם דומה כי מחלוקות אלה לא היו מגיעות לאותה דרגה של חריפות אלמלא נתגלתה בכל התנועות והזרמים הללו הסכמה על אידיאל של אחדות שאיננה סובלת בתוכה ניגודים מהותיים, והמציב את המחלוקת המותרת (אולי אפילו הרצויה) בתוך המסגרת
הדיסיפלינרית המוסכמת של השקלא וטריא ההלכתי המבוסס על תורה אחת.
אידאל זה של אחדות מקובל היה בעבר על כל הזרמים, באופן שכל אחד מהם ראה את עצמו כמגלם דעת התורה ופסל את אלה שחלקו עליו מעבר למסגרת הדיסיפלינרית של תורה שבעל פה. התוצאה הפרדוקסאלית היתה שבכל חתך חברתי-תרבותי בהווה מסוים מתגלה הריבוי והניגוד שבריבוי, אבל בכל תפיסה של בני הווה מסוים לגבי העבר נראית היהדות כעולם אחדותי ואחיד, ונציגי כל זרם ידרשו אל סמך אחדותו הסמכותית של העבר, שהם כמובן ממשיכיו האמיתיים, את קבלת דעתם כדעת התורה מדורי דורות היהדות של כל "עכשיו" היא הטרוגנית, ואילו דימוי היהדות של כל "אז" הוא אחדותי, ובוודאי שדימוי העתיד הנרצה מכל נקודה בהווה הוא אחדותי ואחיד.
במילים אחרות הפלורליזם שהיה ביהדות בדיעבד מעולם לא קיבל לגיטימציה פנימית. הוא נראה תמיד בגדר כשלון, ועל כן הוא לא עיצב את הדימוי העצמי של העם בראי הגותו.
היהדות הדתית המכונה אורתודוכסית מציגה את הדימוי הזה כאידיאל וכדרישה קנאית, אף על פי שהבוחן אותה עצמה ימצא בתוכה זרמים ובני זרמים מתכתשים זה בזה. האורתודוכסיה מסתמכת על העבר כולו, מימי קדם ועד זמננו, וטוענת שהיא הממשיכה הנאמנה של העבר, ועל כן היא, והיא בלבד, ראויה לייצג את היהדות כפי שהיתה ותהיה.
היא אמנם אינה מקיפה היום את רוב העם היהודי, אבל מפליא עד כמה נוטים גם אלה שאינם נמנים עליה, ובתוכם גם מתנגדיה הנמרצים, להסכים עם דעתה על עצמה, עד כדי כך שזהותם שלהם נעשית להם לבעיה. מסכימים הם שהיהדות בעבר אחת היתה, ושדיוקן האורתודוכסיה היה תמיד דיוקנה.
אם כך, כיצד יקרא מי שאינו מוטבע בדיוקן הזה בשם יהודי? כדי להדגים את טיבו של דימוי עצמי זה ואת תוקפו במחשבת הציבור הדתי בישראל, נביא להלן פיסקה מדבריו של איש הקיבוץ הדתי, תנועה המצטיינת דווקא בפתיחותה כלפי עם ישראל כולו. כותב בין השאר אפרים יעיר חבר קיבוץ טירת צבי, בתגובה על מאמר של פנחס רוזנבליט שקרא להכיר בעיקרון הפלורליזם הדתי ביהדות. "לאמיתו של דבר, דת ישראל אינה סובלת כל שניות. שונאת את הפלורליזם. דת ישראל שואפת לאחדות... דווקא המחלוקת בין חסידים למתנגדים מוכיחה שהניגודים מתבטלים במשך השנים, כל עוד אין מכריזים על לגיטימציה של המריבה, כל עוד משתדלים להתגבר על הפלורליזם ולא מכריזים על שתי דתות כביכול." ("עמודים", כסלו תשמ"ג, עמ' 84.)
|
|
|
|
