|
|
 |
 |
|
|
|
מאת: אליעזר שביד
דף חמש
החלטה כזאת אינה מסלקת, אינה מבטלת ואינה מעלימה את חילוקי העדות ואת הבדלי אורחות החיים וניגודיהם. היא רק מאשרת אותם. יתר על כן, בעלי המחלוקת והניגודים אינם נדרשים לתת במישרין "לגיטיצמיה" או להסכים כביכול להשקפות עולם שאינן אמיתיות בעיניהם או לאורחות החיים המבטאים אותם. ה"לגיטימציה" ניתנת על-ידי ההסכמה החברתית הכוללת, וכל מרכיביה נדרשים לתת "לגיטימציה" ישירה אך ורק להסכמה כוללת זו, מכוח רצונם להשתייך אל החברה ולהשתתף בבניינה. מכאן ואילך יהיה על כל בעלי המחלוקת לנהל ויכוחיהם וליישב את ניגודי אורחות חייהם על תשתית של הבנה וכבוד הדדי לפי ההנחה שחברתם העניקה לגיטימציה לכולם בהשוואה לכולם בהשוואה לכולם בהשוואה גמורה.
הסכמה כזאת היא, כמובן, שינוי מהותי בהתייחסות ההדדית, ולא רק בהתנהגות חיצונית אלא גם בהרגשות. הוויכוח יצטרך לעבור ממסלול הניצוח והאילוץ ההדדי למסלול ההידברות, שמשמעו נכונות עקרונית לשינויי עמדה הדדיים, להתקרבות ואפילו להסכמות חדשות (אך גם למחלוקות חדשות). מובן מאליו שהסכמה להיכנס למערכת יחסים חברתית מסוג זה מבטאת מוכנות רגשית ואינטלקטואלית להשתנות, ונכונות כזאת היא כשלעצמה בגדר שינוי עמדה. בעיקר מצד אלה שהשקפת עולמם נטתה מלכתחילה לאחידנות.
כיצד יסגלו ויתאימו המפלגות, התנועות, הארגונים והיחידים הללו את השקפות עולמם כדי לסגל את ההשתנות בכיוון פלורליסטי להשקפת עולמם הקודמת, שהם עדיין מחזיקים בה? על שאלה חשובה זו אין ולא תיתכן תשובה אחידה, וחברה פלורליסטית אינה רשאית להכתיב תשובה כזאת כהחלטה ממוסדת. יש כמה דרכים הנשענות על סובלנות להסתגל ולתרגם את ההסכמה הפלורליסטית של הכלל ללשון ההשקפות הפרטיקולריות של כל קבוצה וכל יחיד. כל קבוצה וכל יחיד ימצאו על-פי דרכם את הפתח המתאים להם ביותר על יסוד הטעם שהניע אותם בעומק השקפת עולמם וסולם ערכיהם, אל רצון האחדות ואל מוסרו.
כך יימצא שבכל חברה פלורליסטית יתהווה מגוון רחב של הגדרות הפלורליזם ופרושים רבים ושונים של ערכיו. אף זאת הפלורליזם ודרכי החלתו ימשיכו להיות נושא שנוי בוויכוח תמידי בין בעלי התפיסות השונות על משמעו ודרכי יישומו, שכן במהותו הוא תהליך מורכב של יחסים משתנים על-פי כללים מסוימים, ולא עמדה חברתית אחידנית שנקבעה מראש אחת ולתמיד והיא נכפית על כל היחידים והקבוצות לפי מתכונת אחידה.
השאלה הטעונה בירור לבסוף היא: מהם התכנים הערכיים המשותפים שההסכמה עליהם מהווה תשתית לרצון האחדות ולקיומה של חברה פלורליסטית?
על יסוד הנאמר לעיל נקבע התנאי הראשוני: חוקים ומשפטי צדק, נורמות של מוסר המגדירות אחריות הדדית לקיום זכויות האדם בחברה. יש להדגיש בהקשר זה כי מדובר על צדק ביחסים החברתיים, כולל המישור הכלכלי ולא רק המישור המשפטי, מפני שהוא תנאי לכך שהבדלים בין
השקפות ואורחות חיים לא ייהפכו לסימני היכר של סטטוס עדיף או נחות וייתפסו על-ידי כך כסמלים של התנשאות או נחיתות, וממילא - כמוקדי איבה וזרות.
מובן מאילו שדברים אמורים לא רק בסדר ובמוסר חברתי, אלא גם בצורת המשטר. חברה פלורליסטית תתקיים רק במשטר דמוקרטי המתבסס עליה, מיישם אותם ומגן עליה. אבל גם בהקשר זה יש להדגיש כי משטר דמוקרטי אינו דפוס אחיד וקבוע. דמוקרטיה היא תהליך פוליטי פלורליסטי המתנהל תוך התמודדות מתמדת על פירוש ערכיו ודרכי יישומם. משטר דמוקרטי מתאים את עצמו למאפיינים התרבותיים השונים ולמצבים ההיסטוריים השונים של כל עם, של כל אומה ומדינה. גם קביעה זו מהותית ליישומה של השקפה פלורליסטית כוללת ועקבית.
חוק ומשפט, חוקה ומשטר אינם נחקקים ואינם מתקיימים אך ורק על-ידי מחוקקים ובתי משפט. קודמת להם בזמן ובחשיבות ההתחברות עצמה, המשפחתית, הקהילתית והעממית-לאומית, המבוססת על לשון משותפת, על ערכי תרבות ועל סמליה, על אמונה ועל דת. ראוי להדגיש כי זוהי אמת הסטורית החלה גם על חברות חילוניות ואפילו אנטי-דתיות. תשתית האתוס החברתי שממנה התחילו את תהליכי הסובלנות והפלורליזציה היתה דתית, ואת העובדה הזאת אין להכחיש ואין להמיר ברובד של ההוויה וההסכמה התרבותית. לשון משותפת, הן במובנה התקשורתי-תפקודי הישיר, והן במובנה ההבעתי-היצירתי, ההתנהגותי-ערכי והחיוויי, העמוק והמקיף ביותר, היא תנאי קודם שבלעדיה לא תתאחד ולא תתקיים שום חברה. כיוצא בה מסורת שהיא תנאי לקיומה של ריקמת חיים משותפת.
חברה פלורליסטית השואפת להימנע מן הכפייה עד קצה גבול האפשר דווקא היא זקוקה ללשון תרבות משותפת ולמסורת. יתר על כן, רק חברה בעלת זכרון תרבותי רב-רבדי ורב-גוני ולשון תרבותית עשירה במשמעים ודקת ניואנסים, לשון מביעה המפרנסת מאוצרות זכרונה מגוון של דעות, תוכל לקיים פלורליזם, לפתח אותו ולשמור על שותפות מבחינת הזיקה אל השורש המשותף. ככל שתרבות החברה תהיה יותר עשירה, יותר מגוונת, יותר דקה ומבחינה ויותר פתוחה לדיאלוג עם סביבותיה, כן תוכל לפרנס פלורליזם יותר רחב, יותר עמוק ויותר מבוסס, שכן אחדות של חברה רב-גונית יותר משהיא מתבססת על הסכמות ערכיות ומעשיות בפועל, היא מתבססת על יכולתם של בעלי ההשקפות השונות להבין זה את זה הבנה ממצה ומופנמת, להתחשב זה בזה על יסוד של הבנה זו, ולהגיע אל הפשרות הנחוצות, שהן בבחינת הסכמות למרות אי-ההסכמה, ומתוך אי-ההסכמה.
|
|
|
|
