|
|
 |
 |
|
|
|
מאת: אליעזר שביד
דף שניים
אפילו יותר מכן,הן נאלצות להכיר בעובדה שמידה מסוימת של פלורליזם הוא חיובי מבחינתן, באשר הוא התנאי לכושרן להתמודד עם המורכבות של תפקידי קיום וניהול החברה ועם העשירות של תרבותה. לפיכך, עליהן לעשות את ההבחנה בין ערכי היסוד המוחלטים, הקובעים את ההתמצאות הכוללת, לבין ערכים המתנים זה את זה ליחסיות, שבהן ניתן לקיים פלורליזם בלי לפגוע בעיקר.
האילוץ נובע,כמובן, מטבעם של בני-אדם שאינו אחיד. אפשר לברך על עובדה זו כחז"ל:
"... ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד, וכלן דומים זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל האדם בחותמו של אדם הראשון, ואין אחד מהן דומה לחברו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר: בשבילי נברא העולם..."(משנה סנהדרין, פרק רביעי, ב.)
ואפשר להצטער על עובדה זוכמו הרמב"ם, שעניינו בהשתמעות החברתית והפוליטית המתסכלת של האינדיוודואליות האנושית האנוכית והייצרית. הוא שאף לחברה אחידנית כדי להשיג מה שנראה לו כייעודו האחד והכולל של הקיום האנושי התבוני, אבל דווקא משום כך לא יכול היה להתעלם מן המכשול שבדרכו: החברה צריכה לשנות את טבע הבריות אם רצונה לחתור אל יעודה החברתי המשותף!
שתי הנחות יסודעימת הרמב"ם זו מול זו בתורת המדינה שלו: האחת, שהאדם מדיני מטבעו, במשמע האריסטוטלי: אדם אינו יכול לגלות, לפתח ולקיים את ייחודיות האנושי-תבוני אלא בחברה מסודרת; השנייה, שהאדם אינו מדיני מטבעו בגלל השונות האינדיווידואלית המייחדת כל פרט אנושי לא רק במראהו אלא גם במיזגו, במידותיו, בדעותיו ובאמונותיו (ראה "מורה נבוכים", חלק שני, פרק מ'). המסקנה המדינית המעשית שהסיק נעגנה בהעדפה החד-משמעית של ההנחה הראשונה על השנייה: כדי להגשים את ייחודו של האדם משאר הבריות בעולמנו, נחוץ משטר סמכותי תקיף המטיל אחדות המבוססת על אמת פילוסופית-דתית אחת וכופפת תחתיה גם מעשים וגם אמונות ודעות.
ברם, לשם כך היה חייב לרווח בתפיסתו מרחב מספיק להתבטאות ליגיטימית של השונות בין בני-אדם, כדי שזו תסייע ולא תפריע להשגת הייעוד המשותף. מובן, שלא בא לידי הכרה בשיוויון הערך של המידות, הדעות והאמונות השונות שיש לכל יחיד ויחיד, אלא קבע היררכיה של קירוב וריחוק מן האמת ומן הראוי והמחויב, והיררכיה של תרומות שיחידים תורמים זה לזה ולקיומה של החברה.
הפלורליסטים העקביים של זמננו, הדוגלים בתורת הליברליזם האינדיווידואליסטי, בוחרים במפגיע העדפה נגדית: ערך השונות המרבית בין בני-האדם. אבל הרי גם הם חותרים לקראת יעוד חברתי משותף: לקיים יחדיו את ייחודם של הפרטים לפי אמת מידה של שוויון זכויות ביניהם. לפיכך לא יוכלו גם הם להילחץ מאוכפה של ההנחה הראשונה. העובדה שהאדם הוא מדיני מטבעו מאלצת אותם להציע יעוד אחד של אושר אינדיווידואלי לכל וליישם באופן אחיד ערכים ונורמות המתנים את עצם קיומה של חברה מתוקנת, המגוננת בשווה על זכויותיהם השוות של כל היחידים. קנה המידה הוא אמנם חיצוני: התבטאות הערכים והנורמות של החוק במעשים ולא בדעות, אולם אם לא ניתפס לפיקציות פורמליות המפרידות בין מעשיו הרצוניים של אדם לערכיו ולדעותיו ניווכח כי על-ידי חיובם על-פי חוק, ועל-ידי כפייתם על-פי חוק, כופים לא רק את המעשים אלא גם את המידות, הערכים, הדעות והאמונות שביסודם.
|
|
|
|
