|
|
 |
 |
|
|
|
בין פלורליזם לפטרנאליזם
מאת: אביעזר רביצקי
טעמים לסובלנות (המשך)
מהו אפוא שורשה של המחלוקת לפי השקפה זו?47 מהי תפיסת האמת המחייבת את בית הלל, שהלכה כמותם, לצמצם את עצמם ולתת משקל גם לדעה המנוגדת? החכמים המאוחרים השיבו לכך כמה וכמה תשובות מעניינות. קצתם תלו את תופעת המחלוקת בטבעה הדיאלקטי של האמת ( או אפילו בטבעה הפרדוקסאלי של האמת) המחלוקת עצמה, אמרו, 'אלו ואלו' כולם כאחד ירדו 'מן השמיים', "וכמחלוקת למטה כך מחלוקת למעלה" (ר' יעקב ממרויש).48 הריבוי והניגוד עצמם מושרשים באמת העליונה, המוחלטת, שאף היא מגלה בתוכה "פנים ואחור", "שנויים והפוכים", "והקול הגדול אשר לא יסף, נמשך מן המקור ובא ממנו ונכלל מכל הפנים המשתנים... ובגודל וחוזק הקול ההוא היו הדברים מתהפכים מכל צד, זה לעומת זה" (ר' מאיר אבן גבאי).49
חכמים אחרים נעצו את שורשה של המחלוקת בטבעה הדינאמי של האמת ההלכתית, באופייה הפתוח של הפסיקה, שלעולם איננה נחתכת וננעלת, ובכל עת היא הולכת ונגדרת מחדש: "ואם בית-דין שלמטה פוסקים 'טהור' על כל דבר שהוא טמא מן התורה, הואיל שיש סברות גם לטהר , סמוך רובא של בית-דין שלמטה, שהסכימו לטהרו, אל מיעוט סברות שיש לו בלאו הכי לטהרו, ואתרע רובא של טומאה, כי נתן ה' כח לבית דין שלמטה לעשות סברות לכאן ולכאן" (ר' אפרים מלונצ'יץ).50 גישה זו הדגישה אפוא מאוד את כוחו-היוצר של איש ההלכה והעניקה לו תפקיד מכריע בעיצובן של הנורמות הדתיות המחייבות.
ולבסוף, כפי שכבר הזכרתי למעלה, היו שתלו זאת בטבעה האין סופי של האמת האלוהית, שלעולם אינה ניתנת למיצוי ולעולם היא מרוממת מעל כל השקפה אנושית פרטית.51 אנו נדרשים להסכין עם קיומן של דעות אחרות, עקב קוצר-דעתנו האישית, האנושית, עקב הפער העמוק שנפער בינה לבין האמת העשירה-הכוללת. במובן מסוים, אפשר לראות זאת בתור המקבילה הדתית של התפיסה החילונית המעמידה את הסובלנות על ספקנות עקרונית (או על אגנוסטיות).52
אמנם כאן, בתפיסה הדתית, כל האמיתות הפרטיות והקטועות הללו אמורות להצטרף בסופו-ש חשבון לשלמות עליונה אחת: כולן מתחברות יחדיו למכלול אלוהי אחד, הרמוני או דיאלקטי.53
ועם זאת. אף כאן, בתפיסה הדתית, הפלוראליזם מושתת על נסיגה הכרתית מצד האדם. על מידה של ענווה וצמצום עצמי. האדם מודה בחלקיות של עמדתו בתוך המרחב הרב-גוני של הדעות, ולפיכך הוא נושא אותן בצד אמיתו שלו. כל הגישות הללו53 נועדו להבהיר ולהצדיק את טיבה הפלוראלי של האמת ההלכתית (או של האמת בכלל). וכאמור, הן מניחות מראש כי הזרימה והגיוון הרעיוני מתרחשים כולם בתוך גבולות מוגדרים ומתוך מחויבות למקורות מוגדרים. והנה, במסגרת פנימית זו נוכל למצוא גם מקבילה מעניינת לדגש הליבראלי על האוטונומיה של היחיד. כבר כתבתי למעלה, כי המסורת הדתית לא תאמץ אל לבה את האמונה הליבראלית, לפיה הבחירה האישית (האוטונומית) חשובה יותר מן הבחירה הנכונה ("הטובה").
אולם לא כן הוא לגבי האוטונומיה האינטלקטואלית של חכם ההלכה, מורה ההוראה. המהר"ל מפראג, למשל, לא היסס לטעון, כי טוב לו לחכם שילך אחרי הכרעתו השכלית העצמאית בהבנת התורה, ואפילו תהא זו הכרעה מוטעית ,מאשר ילך בעקבות אחרים ואפילו תהא זו הדרך האמיתית! ואכן, תפיסה זאת התנסחה בכתבי המהר"ל מתוך התנגדות ישירה למפעל הקודיפיקאציה של ההלכה, מפעל שהגיע לשיאו בזמנו.
כלשונו של המהר"ל: אף וכי יש לחוש שלא ילך בדרך האמת ולא יפסוק הדין לאמיתו שתהיה ההוראה לפי האמת,
מכל מקום אין לחכם [אלא] רק מה שהשכל שלו נותן ומבין מתוך התלמוד. וכאשר תבונתו וחכמתו תטעה אותו, עם כל זה הוא אהוב אל השם יתברך כאשר הוא מורה כפי מה שיתחייב
משכלו.
ואין לדיין [אלא] רק מה שעיניו רואות. והוא יותר טוב ממי שפוסק מתוך חיבור אחד
ולא ידע טעם הדבר כלל, שהולך כמו עור בדרך.54
לאמור: עלינו 'לסבול' בקרבנו את הטעות, ובלבד שנמנע בכך רעה רבה יותר, את הבורות ואת הקונפורמיות. "אסור לו לתלמיד לקבל דברי רבו כשיש לו קושיות עליהם, ולפעמים יהיה האמת עם התלמיד" (ר' חיים מוולוזין).55 סוף דבר: ההגנה שהגנו חכמים שונים על הפלוראליות של הדעות ועל העצמאות האישית של בעלי-הדעות, ראויה להתפרש גם כהגנה על הסובלנות במובנה הרחב וה'מרוכך'.
|
|
|
|
