|
|
 |
 |
|
|
|
עד כמה ניתן לצפות לפלורליזם באוכלוסיה?
מאת:נורית נוביס־דויטש
ה. סיכום
ובכן, עד כמה ריאלי לצפות לפלורליזם באוכלוסיה?
לא נוכל להשיב תשובה ממצה על שאלה כה רחבה במאמר קצר, ולכן אסכם בהצבת כמה "תמרורי דרך" בהתייחסות לשאלה:
תמרור ראשון הוא שאלת היחס בין פלורליזם כ"יכולת" (המתבטא בשלושת התנאים הראשונים: קוגניציה, רגשות וזהות) לבין פלורליזם כ"עמדה" (התנאי הרביעי). והשאלה, עד כמה שני המרכיבים ניתנים לשינוי. הדעות חלוקות בנדון. למשל, הפסיכואנליטיקאי (1998) Volkan טוען שלנטייה האנושית ללאומיות ואתניות יש שורשים פסיכודינאמיים עמוקים, ולאחר תקופת ההתבגרות כמעט בלתי אפשרי לשנות את סגנון החשיבה האתנית של האדם.
גם לדעת (1950) Allport, מבנה האישיות הסמכותני ומבנה האישיות ה"סובלני" הינם מבני אישיות ריגורוזיים שקשה לשנות מגיל צעיר ועד לזקנה: אדם אחד חשדן כלפי שונות ומתקשה לשאת עמימות, והאחר מזהה סביבו גווני אפור ונמשך למגוון ולחידוש. מצד שני, אי אפשר להתעלם ממרכיב העמדה המשמעותי של חשיבה פלורליסטית. ואין להכחיש, שהאקלים הרעיוני של ימינו עבר שינוי עצום. ניסן (99') טוען שאנשים היום חשים ש"הכל תלוי בנקודת המבט" בתחום המוסר, ומוצא במחקריו עמדה הולכת ונפוצה שניתן לכנותה "רלטיביזם פסיכולוגי מוגבל", הכוללת מוכנות לערער ואף לכפור בערכים מסוימים ועומדת בבסיס העמדה של פלורליזם ערכי. עמדות כאלה לא היו נפוצות בעבר, והשפעתן על האוכלוסיה רבה.יכולת השתנות המושפעת מחינוך ראינו אצל (1970) Perry במחקריו בהרווארד.
תמרור שני הוא הערכת מצב העמדה הפלורליסטית באוכלוסיה. לא חסרות הערכות סותרות לגבי המצב בישראל של שנות ה־2000. למשל, ניסים קלדרון טוען כי "רבים מאוד מן הישראלים מתנהגים, וחושבים, כמו פלורליסטים בעל כורחם. הם יודעים שהגיוון של החברה הישראלית הוא מציאות קישחת, אבל יש בהם יצר מושרש, וחלום יקר, לחשוב על ישראלי אחד ולא על ישראלים רבים"32 . לעומתו טוען דוד גורביץ' שניתן לראות בארץ בשנים האחרונות יותר ויותר סימנים לעידן הפוסט־מודרני ועימו לעמדה פלורליסטית. ההתנגדות להומוגניות תרבותית לובשת צביון של חשיבה פוליטית חדשה ונוצרת גרסה ישראלית של ה"דיון באחר" האתני, התרבותי, המיני, של החברה הישראלית, תוך מתן לגיטימציות שונות ואף מנוגדות לשאלה "מהו להיות ישראלי"33.
היות ששאלת השכיחות והאפיונים של העמדה הפלורליסטית תלויה מאוד בחברה לגביה שואלים את השאלה, יש קושי גדול להכליל ממחקרים שנעשו בארצות אחרות, או אפילו ממחקרי עמדות שנעשו בארץ לפני עשרים שנה, על המצב בישראל של היום. יתכן שמידת העמדות הגזעניות והאפליה התרבותית הגלויה בישראל פחתה, אך מכאן ועד לאימוץ השקפת עולם פלורליסטית עוד ארוכה הדרך. בל נשכח, שישנן בישראל תת־חברות, כגון קבוצות בעלות אידיאולוגיה מוניסטית, או חברות מסורתיות־סמכותניות, שאינן מעונינות לאמץ השקפת עולם פלורליסטית. הדרך היחידה לברר את המצב לאשורו הוא לקדם את המחקר בשאלות אלו בישראל. מתווה אפשרי לקידום המחקר יכלול פיתוח ותיקוף כלים המודדים חשיבה, עמדה ונטייה פלורליסטית, מחקרי מתאם הבוחנים את הקשר בין פלורליזם לבין מאפיינים חברתיים ואישיותיים שונים, וכן מחקרים שמטרתם לבחון כיצד ניתן לקדם חשיבה פלרליסטית באוכלוסיות שונות.
התמרור השלישי הוא הדיון בשאלה, עד כמה סביר לצפות לפלורליזם מינימליסטי ומקסימליסטי.
ניסיתי להראות, שרוב בני האדם מסוגלים מבחינה קוגניטיבית ורגשית להגיע לפלורליזם מינימלי. מלבד אנשים שהתפתחותם החברתית נעצרה בשלב מוקדם, שיכולותיהם הקוגניטיביות נמוכות במיוחד, שלא הצליחו לגבש זהות או שהם חסרי כל נטיה אמפתית, אין סיבה שרוב בני האדם לא יאמצו עמדה פלורליסטית בסיסית, הכוללת עמדה חיובית כללית כלפי האחר, סובלנות פוליטית ותרבותית, והתנגדות לאפליה. הסבירות לעמדה כזו תגבר ככל שהאקלים החברתי־תרבותי יכלול את הדמוקרטיה והסובלנות כערכים בסיסיים.
אולם שונה המצב לגבי פלורליזם מקסימלי: נראה, שמעטים הם האנשים אשר חשיבתם מורכבת דיה, יכולתם ללקיחת פרספקטיבות משוכללת דיה, נטייתם האישיותית לשונה ולמגוון חזקה דיה, וזהותם האישית גמישה ועם זאת יציבה דיה, על מנת להוביל לפלורליזם קוגניטיבי וערכי מלא. עם זאת, גם כאן יש תפקיד מכריע לחינוך, שהרי ראינו שהשכלה מובילה לא רק לעמדה פלורליסטית יותר אלא גם לחשיבה מורכבת יותר, והיא ־ החשיבה המורכבת ־ היא המצויה בבסיסו של פלורליזם מלא.
|
|
|
|
