|
|
 |
 |
|
|
|
עד כמה ניתן לצפות לפלורליזם באוכלוסיה?
מאת:נורית נוביס־דויטש
ד. תנאים לחשיבה פלורליסטית
תנאים קוגניטיביים
כפי שהוצגה החשיבה הפלורליסטית, מרכיב מרכזי בה הוא היכולת לזהות ריבוי פרספקטיבות ולדעת ש"לא כולם חושבים כמוני". נשער אם כן, כי תנאי הכרחי אחד לחשיבה פלורליסטית יהיה הימצאות בשלב קוגניטיבי המאפשר לקיחת פרספקטיבות של האחר. ברור שאדם שנשאר משום מה בשלב שPiaget כינה השלב האגוצנטרי בהתפתחותו הקוגניטיבית, לא יהיה מסוגל לחשיבה פלורליסטית.
(80', 74') Selman, הציג מדרג התפתחותי בעל ארבעה שלבים ביכולת לקיחת פרספקטיבות: בשלב 0 אין הבחנה בין פרספקטיבה עצמית לזו של אחרים (סביב גיל 4). בשלב 1 מתפתחת הבנה שלעצמי ולאחר יכולות להיות פרספקטיבות שונות, אך לא מצליחים לשפוט מה הן תהיינה (סביב גיל 6). בשלב 2, הילד מסוגל לראות את עצמו מנקודת המבט של האחר, ולצפות את התנהגותם של אחרים (גילאי 8־10). בשלב 3, אליו עוברים רוב בני האדם בגיל ההתבגרות, יש יכולת להבין נקודת מבט של צד שלישי ־ תיאורטי או קונקרטי ־ השונה במבטו מהעצמי והאחר. רק חלק קטן מהאוכלוסיה הבוגרת יגיע לשלב 4, בו אפשר לראות מערכות של נקודות מבט כמו החברה, קבוצה מסוימת בה וכדומה, גם ברמה הערכית השונה. (82') Muuss מדווח על ממצאי מחקרים לגבי הקשר בין חמשת השלבים של סלמן לבין שלבי ההתפתחות הלוגית של Piaget ושלבי השיפוט המוסרי של Kolberg. נראה, שחשיבה פורמלית במושגי 17Piaget הינה תנאי הכרחי להשגת שלב 4 בלקיחת פרספקטיבות, אך ההפך אינו נכון: ישנם אנשים שמפתחים חשיבה פורמלית ובכל זאת אינם מפתחים יכולת זיהוי־פרספקטיבות גבוהה. מהמחקרים גם עולה, כי שלב 4 של סלמן הוא הכרחי בדרך להשגת שיפוט מוסרי פוסט קונבנציונלי (שלבים 5־6 של Kolberg), ומכאן ששלבי לקיחת הפרספקטיבות מהווים שלבי ביניים בין התפתחות האופרציות הלוגיות לבין התפתחות השיפוט המוסרי.
יתכן שעבור הפלורליסט המינימליסט, שהגדרנו, כזכור, כפלורליסט חברתי־תרבותי ולא קוגניטיבי, אפשר להסתפק בכך שיעבור את השלב האגוצנטרי של Piaget ויגיע לשלב 3 לפי Selman, אולם לפלורליסט המקסימליסט (הקוגניטיבי), יש צורך ביכולת לראות פרספקטיבות של מערכות ולא רק של פרטים, כלומר, להגיע לשלב 4 ע"פ Selman. מכאן נובע שיש גם צורך בחשיבה פורמלית 18. שנית, עליו להיות מסוגל לחשיבה קונטקסטואלית: היום טוענים חוקרים שונים, וביניהםKinchoe ואח' (93'), שקיימת רמת חשיבה אחת מעבר לחשיבה הפורמלית שתיאר Piaget, והיא החשיבה הפוסט פורמלית, המתאפיינת בהיותה חשיבה סוציו־ קוגניטיבית, שיש בה דגש על פרספקטיבות מרובות, הכרה בסתירות שלא ניתנות לפתרון, וקונטקסטואליזציה של ידע. זוהי חשיבה פוסט־מודרנית במובן זה שהיא אינה מקבלת את קיומם של בני אדם מחוץ לתהליכים סוציו־היסטוריים ספציפיים. דומה, כי הגדרה של שלב קוגניטיבי כזה היא תנאי עבור חשיבה פלורליסטית קוגניטיבית מלאה.
אופרציונליזציה נוחה, הכוללת את שלושת המרכיבים הקוגניטיבים שצויינו ־ יכולת לקיחת פרספקטיבות, חשיבה פורמלית, וחשיבה קונטקסטואלית ־ היא המושג שהטביע 19Tetlock : תפיסת מורכבות. Tetlock בנה סולם מורכבות שנע בין 1 ל־ 7, בסולם כזה, אפשר למדוד את מידת המורכבות האינגרטיבית בחשיבתם ובעמדותיהם של אנשים. מורכבות אינטגרטיבית מוגדרת במונחי שני משתנים: האחד הוא דיפרנציאציה ־ היכולת להבחין במגוון אספקטים או מימדים של המצב, והשני הוא אינטגרציה ־ פיתוחם של חיבורים מורכבים בין המאפיינים המובחנים שזוהו בתהליך הדיפרנציאציה. בני אדם הנמצאים בצד הלא־מורכב של הרצף נוטים להישען על חוקים חד־מימדיים נוקשים כאשר הם מפרשים את המציאות, ומגיעים להחלטות כיצד לנהוג על בסיס פרטי מידע בודדים בעלי בולטות גבוהה. בני אדם בקצה המורכב של הרצף נוטים לפרש אירועים במונחים רב־מימדיים ולשלב בהחלטות הפעולה שלהם מגוון נתונים. בסולם המורכבות הקוגניטיבית, ציון 1 משקף דיפרנציאציה נמוכה ואינטגרציה נמוכה וציון 7 משקף רמה גבוהה שלהם.20. טטלוק מצא במחקריו, שחשיבה של שלב 7 היא תהליך קוגניטיבי נדיר להפליא באוכלוסיה. ברוב המדגמים שבדק, מעל 50% מההצהרות שקודדו עבור מורכבות אינטגרטיבית קיבלו את הציון 1 ־ הכחשה מוחלטת של עמימות או קונפליקט. פחות מ־ 10% מהמדגמים המקודדים משקפים ציון של מעל 4 מתוך 7.
(92') Kuhn מצאה, שכאשר מבוגרים נשאלו אם לדעתם ניתן להשיב בבטחון מלא תשובה אחת על שאלות מורכבות, כמחציתם השיבו שכן. כשנתבקשו הנבדקים להציע תיאוריות חברתיות בהסבר לשאלות שהוצגו להם, היו 50% מהנבדקים משוכנעים כי לא ניתן להפריך את התיאוריה שלהם. רק כ־35% מהמדגם הוגדר כ־ multiplists) מושג משיק לפלורליסטים מבחינה קוגניטיבית).
נתונים אלו מרמזים שפלורליזם קוגניטיבי מלא הוא "מצרך נדיר" בהיותו מבוסס על תנאים שרוב האוכלוסיה אינה מקיימת. כמובן שאין בכך כדי לטעון שמצב זה לא יכול להשתנות בעזרת חינוך מתאים: יתכן שאם נחנך צעירים להתמודדות עם המורכבות האינהרנטית בעולם, הם יפתחו את החשיבה המורכבת הנדרשת לפלורליזם קוגניטיבי. כך מצא Perry בסדרת מחקרי אורך על מאות תלמידי הרווארד בשנות השישים: נבדקיו עברו ראיונות־עומק לאורך ארבע שנות לימודיהם, על מנת לזהות דפוסי התפתחות קוגניטיבית. הנחת היסוד שלו היתה שבאוניברסיטת הרווארד מחנכים לחשיבה פלורליסטית באופן פעיל דרך חשיפה לתלמידים שונים אך בעיקר דרך מרצים שדגלו בהצגת ריבוי פרספקטיבות והצגת ידע כקונטקסטואלי. הדפוס הבולט ביותר היה מעבר מתפיסת עולם חד מימדית ואבסולוטית, לעמדה פלורליסטית. רוב התלמידים הגיעו ללימודים עם תפיסת עולם מוניסטית מסוג "אנחנו־צודקים והאחרים־טועים", בלימודים נחשפו למגוון תפיסות עולם והגיעו למצב של בלבול ותסכול. כאשר החלו להפנים את שנחשפו אליו, עברו לעמדה רלטיביסטית קיצונית בה אין שום משמעות לערכים (מעטים נשארו בשלב זה ופיתחו עמדה צינית נצלנית). לבסוף פיתחו רוב התלמידים תפיסת עולם פלורליסטית שלמרות היותה קונטקסטואלית ומורכבת, יש בה מקום וחשיבות להתחייבות אישית לעמדה מסויימת. על פי המחקר, תהליך זה אפיין את רוב התלמידים, ומכאן כוחו העצום של חינוך מבוגרים־צעירים לחשיבה מורכבת ופלורליסטית. המחקר מעודד מבחינת האפשרות לקדם פלורליזם קוגניטיבי, אך יש קושי ביכולת ההכללה שלו: לתלמידי הרווארד יש ללא ספק מאפיינים ייחודיים, כגון אינטלגנציה גבוהה, רקע אינטלקטואלי, ומוטיבציה גבוהה, ולכן קשה לראות בהם מדגם מייצג של האוכלוסיה הרחבה.
תנאים רגשיים ־ אישיותיים
למרות שנראה שסובלנות ופלורליזם קרובים יותר לחשיבה שכלתנית מאשר לרגשית, כי הם דורשים קיומן של מספר נקודות מבט במקביל, בפועל יש לרגשות תפקיד מכריע בפלורליזם: העמדה החיובית־רגשית כלפי האחר, היא המאפשרת לעמוד באי הנוחות שבעמדה הסובלנית21. כל אחד מן התנאים האישיותיים שאציג מבוסס על קושי רגשי נפוץ כלפי חשיבה פלורליסטית, אשר אצל אנשים מסויימים מוכלל והופך לתכונת אישיות, שמונעת חשיבה פלורליסטית.
קושי רגשי אחד בחשיבה פלורליסטית הוא הצורך לשאת עמימות. אדם שאינו מסוגל מבחינה רגשית להתמודד עם כך שאין תשובות מוחלטות, יתקשה מאוד לפתח חשיבה פלורליסטית כלשהי. ('49) Frenkel Brunswik כינתה "חוסר סבילות לעמימות" (ambiguity intolerance) את ה"נטיה להגיע לפתרונות של שחור־לבן ולהגיע לסגירות מוקדמת לגבי אספקטים הערכתיים, לעיתים על חשבון המציאותיות, ולחפש קבלה או דחיה מקיפה, בלתי מותנית ולא־עמומה של בני אדם אחרים"22. לדעתה, מקור התכונה בילדות: ילדים שנעשים חרדים במצבים עמומים לומדים להפחית את החרדה ע"י הימנעות ממצבים מורכבים או עמומים, ותיחומם במושגים מוכרים. (1970) Perry מצא במחקר שהוצג לעיל, שישנו מיעוט קטן של תלמידים שגם לאחר חשיפה חינוכית מתוכננת למסגרות ייחוס מרובות (multiple frames of reference) באוניברסיטת הרווארד, לא הצליח בשום אופן להתמודד רגשית עם העמימות שבתפיסת עולם מורכבת. תלמידים אלו נסוגו לחשיבה נוקשה וחד מימדית, ורובם פרשו מן הלימודים.
קושי רגשי שני בפני חשיבה פלורלסיטית הוא ההאחזות במוכר הנתפס כ"טוב" והחשדנות כלפי השונה.
האדם הסמכותני פיתח את החשדנות באחר לכדי תכונת אישיות. סמכותניות, שתוארה לראשונה על ידי Adorno ואח'23 היא מקבץ של עמדות דתיות, שמרניות, לאומיות ו/או חוסר סובלנות, תפקוד רגשי וקוגניטיבי נוקשה ומאפיינים אישיותיים24. לפי אדורנו מדובר באנשים שפיתחו שנאת ילדות מוקדמת לדמויות סמכות (ההורים) אותה לא יכלו לבטא בשום מצב. הם החליפו את השנאה בהערצה ובקונפורמיזם כלפי סמכות, ואת התוקפנות התיקו לקבוצות חלשות בחברה, כגון בני מיעוטים. חלק מהחוקרים טוענים שמדובר במאפיין אידאולוגי (המקושר לימניות פוליטית) ואחרים טוענים שזוהי תכונת אישיות שיכולה להתבטא אצל קיצוניים בכל צד של המפה הפוליטית25. בנושא נערכו מאות מחקרים (כולל מחקרי תיקוף נרחבים בישראל, ראה למשל (Rubinstein '96) , ונמצא קשר משמעותי בין סמכותניות (המתאפיינת בכניעה לסמכות, תוקפנות סמכותנית וקונבנציונליות) לבין אתנוצנטריות, דעות קדומות, ורתיעה מזרים.
תכונה שלישית שעשויה להוות תנאי לחשיבה פלורליסטית היא אמפתיה. יש מקום לשער שאדם אמפטי כלפי אחרים, יהיה מעוניין יותר להשקיע בהבנת נקודת המבט שלהם, וימשך יותר מבחינה רגשית לאחרים. לעומת זאת, סביר להניח שאדם חסר נטיה אמפטית לחלוטין יתקשה מאוד לפתח חשיבה פלורליסטית.
אם נרצה לשער, עד כמה שכיחה החשיבה הפלורליסטית, נצטרך לבדוק עד כמה שכיחות תכונות כגון חשיבה סמכותנית, סבילות לעמימות והעדר יכולת אמפטית, באוכלוסיה.
תנאים הקשורים בזהות
זהות, אשר התקופה החשובה להתפתחותה היא גיל ההתבגרות, (69' Erikson) היא התשובה לשאלה: "מי אני?", באופן הכולל אינטגרציה בין מרכיבי העבר לבין הציפיות מן העתיד, כך שנוצר בסיס יציב לתחושה של המשכיות וייחודיות. זהות כוללת כמה נושאים מרכזיים כתעסוקה, זהות מינית, דתית ותרבותית, וערכים. התוצר של גיבוש הזהות הוא מחויבות קבועה אך גמישה בתחומים אלו, ותחושה סובייקטיבית של נאמנות בסיסית, שורשיות, תחושת בטחון ותחושת מטרה.27
על פי (97') Head, אחד המרכיבים העיקריים ברכישת זהות הוא מרכיב הלכידות הפנימית מול מרכיב ההבחנה בין האדם לבין האחרים. ניתן לשער, שרק לאחר שהפנים קוהרנטי ויציב, האדם מסוגל להגמיש את גבולות ההתייחסות לחוץ, ולהיות פלורליסט ביחס לתפיסות עולם שונות. Marcia28 טען כי מתבגרים נחלקים לארבעה מסלולים בחיפושיהם אחר זהות. חלקם בעלי זהות דיפוזית
(diffused identity): הם אינם מחוייבים לדבר וגם אינם מחפשים את זהותם, אלא חיים ללא כיוון מוגדר, מיום ליום. אחרים מצויים במצב סגירות־מוקדמת (foreclosure): מעולם לא חוו משבר זהות אלא אימצו את זהות הוריהם במלואה, והתחייבו מראש למטרות שנחשבות רצויות־חברתית. יש שנמצאים בשלב המורטוריום: הם מחפשים באופן פעיל אחר זהותם ו"מודדים" זהויות מתחלפות, מתוך תחושת משבריות, ריבוי ביקורתיות ומיעוט מחוייבות. בקבוצה הרביעית נמצאים אלו שהשיגו זהות מגובשת ומחוייבים למטרותיהם וערכיהם. לענייננו, זהות מסוג סגירות־מוקדמת מקושרת למצב שבו האמונות והערכים מגדירים את עצמיות האדם עד כדי כך, שכל גמישות או פתיחות באמונות אלו עלולה לאיים על תחושת הזהות, מה שיוצר נוקשות מחשבתית, חוסר סובלנות וסמכותניות. ברצוני להציע, שלא ניתן להיות פלורליסט של ממש לפני שנוצרת זהות מגובשת (ולכן ילדים יכולים להגיע ל"פרוטו־פלורליזם" לכל היותר), ראשית, מפני שלא יהיה אפשרי להתמודד עם שאלת המחוייבות בעולם פלורליסטי מבלי בסיס פרטיקולרי של זהות. שנית, משום שללא זהות מגובשת קשה מאוד להיות פתוח ומקבל כלפי האחר, שעלול להיתפס כמאיים ביותר. נובע מכך שאצל רוב האנשים נוכל לדבר על פלורליזם בשל רק לאחר גיל ההתבגרות, ולפחות עבור הפלורליסט המקסימליסט נצפה גם שיעבור תהליך של גיבוש הזהות מתוך התמודדות ולא יפתח זהות של סגירות־מוקדמת.
תנאים הקשורים בעמדות: הבחירה בעמדה פלורליסטית
התנאי המובן מאליו לגבי חשיבה פלורליסטית, הקשור בעמדות, הוא שעל האדם הפלורליסט לאמץ השקפת עולם או עמדה ערכית התומכת בפלורליזם. בקבועה זו כוונתי להדגיש, שחשיבה פלורליסטית אינה "יכולת" או תכונה כמו אינטלגנציה או ביישנות שניתן למדוד במנותק מעמדת הנבדק. האדם הפלורליסט הוא בראש וראשונה אדם המאמין בפלורליזם. לדוגמא, סביר שבקרב קבוצות בעלות אידאולוגיות פונדמנטליסטיות נמצא אנשים בעלי חשיבה מורכבת לעילא, אמפתיים, מסוגלים לשאת עמימות ולראות פרספקטיבות של האחר, אך לא פלורליסטים, משום שהם מתנגדים לפלורליזם כתפיסת עולם. לדעתם, יש בעולם מערכת אמת אחת, בה הם מחזיקים, וכל האחרים פשוט טועים. במילים אחרות, על מנת שחשיבה פלורליסטית תצא מן הכח אל הפועל דרושה עמדה פלורליסטית. מעבר לתנאי בסיסי זה, כל שנוכל לומר על קשר בין ערכים ופלורליזם יהיה בגדר זיהוי מתאמים ולא תנאים. למשל, נמצא מתאם חיובי בין רמת ההשכלה לפלורליזם, ומתאם שלילי בין דתיות לפלורליזם, אך לא מדובר בתנאים: לא חסרים אנשים דתיים שהם פלורליסטים, אנשים משכילים שאינם כאלו, וכד'.
על מנת להשיב על השאלה, עד כמה שכיחה חשיבה פלורליסטית באוכלוסיה, יש למדוד אותה, ולזכור שעמדות משתנות בין תרבויות ותקופות, אולם כלים למדידת עמדה פלורליסטית ומחקרים לגבי שכיחותה הם נדירים. נראה, שחוקרים התעניינו הרבה יותר בשכיחותן של גזענות, אפליה וסטריאוטיפיזציה, אולי משום שאלו נתפסות כמסוכנות לחברה. ברוח זו יש מחקרים על רמת הסובלנות הפוליטית באוכלוסיה. לפי ההגדרות שהצגתי, "שייכת" סובלנות פוליטית למאפייני ה"פלורליסט המינימליסט". מדד נפוץ הוא ה־
(Least Liked Group Measurement (LLGM
(Sullivan 1982) , ובו מתבקש כל נבדק להגדיר קבוצה שהוא הכי לא אוהב, ולגביה לענות על נכונותו לגלות כלפיה סובלנות. בארה"ב
(Avery et.al. 1997) נמצא פער עצום בין רמת ההצהרות לגבי תמיכה בסובלנות לבין תרגום מעשי של ההצהרות לנכונות להענקת זכויות לבני קבוצות לא אהובות (אצל מתבגרים הפער היה בין 90% בעלי נכונות עקרונית לבין 10% בעלי נכונות מעשית). בישראל (צמח, 1980) נמדדה מידת הסובלנות העקרונית והמעשית כלפי ערבים בקרב מדגם מייצג של 1223 ישראלים. נתגלה כי שיעור הישראלים שיחסם לערבים אזרחי מדינת ישראל הוא שלילי עד כדי גזענות הוא כ־15%. כמו כן נמצא פער בין עמדה עקרונית בדבר הצורך לגלות סובלנות כלפי כל קבוצות המיעוט (90%) לבין נכונות מעשית לסובלנות (40% מוכנים ליישם שוויון זכויות מלא למיעוט הערבי בישראל; 50% בממוצע מוכנים למגעים חברתיים).
באשר למתאמים, בארה"ב נמצא בעקביות מתאם חזק בין מידת הסובלנות הפוליטית לבין רמת ההשכלה: ככל שיש יותר שנות השכלה כך גבוהה רמת הסובלנות הפוליטית. שני הסברים הם שבלימודים נפגש האדם עם רעיונות שונים משלו, וכן שחינוך מקדם גמישות פסיכולוגית ובטחון עצמי, ומאפשר להתחייב לסובלנות.29
מה באשר לקשר בין עמדה פלורליסטית באוכלוסייה לבין חשיפה רב־תרבותית? מחד, חברה שאינה חשופה לאף תרבות אחרת לא תיאלץ לפתח חשיבה פלורליסטית בין־תרבותית. ואכן, נראה שלא במקרה התפתחה הרב תרבותיות בארה"ב, מדינת המהגרים. מאידך, יש הטוענים, שדווקא החיכוך בתרבויות זרות יוצר אנטגוניזם ומסויגות מפני האחר. צבי לם (2000) מעיר באירוניה: "אילו היה ולו רק קורטוב של אמת במשאלה החסודה [שחשיפה יוצרת פלורליזם] היו היהודים בני האדם המקובלים והאהודים ביותר בעולם...אלא שדווקא באותן הארצות בהן היו היהודים מעורים ומעורבים באוכלוסיות אחרות שם פרחה האנטישמיות במלוא כיעורה".30 ואכן, נתוני סקר עמדות בארה"ב מעידים ששאלת התמיכה ברב תרבותיות שנויה במחלוקת. (2000) Downey שאל 1474 נבדקים אם לדעתם קבוצות אתניות בארה"ב צריכות "לשמר את תרבותם" או "להשתלב בחברה הרחבה". 32% תמכו בשימור תרבותי ומולם 38% תמכו בעמדה של "כור ההיתוך". נמצא אחוז גבוה של תשובות קיצוניות משני הכיוונים, המעידות על קונפליקט חברתי סביב נושא זה.
מחקר מעניין שעשוי ליישב במידה מסויימת בין הטענות הסותרות נערך בארץ על 985 נבדקים ישראלים ופלסטינאים שהשתתפו בסדנאות מפגש בין השנים 85' ל־89'. נתגלה, שבשנים השקטות יחסית, נטולות קונפליקט ישיר ואלים, תרם המפגש לירידה בשנאה ההדדית, כפי שנמדד בשאלוני "לפני־אחרי", ובהכרה גבוהה יותר בקיום העם השני. אולם בשנות הקונפליקט והעימות, התחזקה דווקא הזהות הלאומית בקרב הנבדקים, ותחושת הפער בין הקבוצות גדל, דווקא בעקבות המפגשים!31.
לסיכום, נראה שעמדה ערכית של צידוד בפלורליזם מושפעת מאוד מהקשר סביבתי, הכולל חינוך שמקבלים בנושא, חשיפה וחיכוך בין קבוצות אתניות באיזור, אקלים תרבותי, ונורמות חברתיות המקובלות בנושא הפלורליזם.
|
|
|
|
