|
|
 |
 |
|
|
|
עד כמה ניתן לצפות לפלורליזם באוכלוסיה?
מאת:נורית נוביס־דויטש
ב. מושג הפלורליזם: הגדרות והבחנות
פלורליזם הינו מושג רב משמעי. בדיסציפלינות שונות נוכל למצוא הגדרות שונות שלו, וביניהן:
1.מצב שבו חברה מורכבת מקבוצות הנבדלות זו מזו מבחינת המוצא
האתני, הרקע התרבותי, וכד'.
2.מדיניות הדוגלת בשמירת זהותן העצמית של קבוצות כאלו בתוך
חברה ומדינה.
3.תורה בתחום הפילוסופיה שלפיה המציאות מורכבת מיסודות
בלתי תלויים רבים.3
4.הטענה שמצבי התודעה, התפיסה, והעולמות הערכיים של בני אדם בתרבויות
שונות אינם אחידים.
ההגדרה הראשונה היא טענה תיאורית על המציאות החברתית־דמוגרפית, וכדי להבחין בין משמעות זו של המושג להגדרות האחרות, אכנה אותה מעתה 'פלורליות'. לפי הבחנה זו, החברה הישראלית היא פלורלית (ולראיה, כמות הלאומים, הדתות והעדות המרכיבות אותה), אך אינה בהכרח פלורליסטית.
ההגדרה השניה היא טענה פרסקריפטיבית, הלקוחה מתחום הפילוסופיה הפוליטית, ומתבססת גם על טיעונים סוציולוגים ופילוסופים. הגדרה זו עוסקת בדרישה ל"הכרה" במיעוטים, לאומים וכד', מתוך הנחה ש"הכרה" היא צורך אנושי חיוני: יש קשר בין הכרה של אחרים באדם או בקבוצת השתייכותו לבין ביטחונו בזהותו העצמית. אי הכרה בקבוצות מסוימות לא רק שמביעה חוסר כבוד אלא גם פוגעת בבני הקבוצה ויוצרת אצלם רגשי נחיתות4.
ההגדרה השלישית לקוחה מתחום הפילוסופיה: פלורליזם הינו תיאוריית אתיקה הטוענת שאין סט ייחודי אחד של ערכים ועקרונות נכונים, אלא יש ריבוי
(plurality) של סטים כאלו. פלורליזם ממוקם בין רלטיביזם מוסרי לבין מוניזם. בעוד המוניסט יטען שיש עקרון מוסרי אחד שמכתיב כיצד לנהוג, יתנגד הפלורליסט לקביעה שיש רק עיקרון אחד כזה. מן הקצה השני, הרלטיביסט טוען שאין סיבה אובייקטיבית לכך שדבר נחשב טוב או רע מלבד מה שאנשים בתרבויות מסוימות ובמצבים מסוימים עושים, ואילו הפלורליסט מאמין שיש קריטריון או קריטריונים לשיפוט מערכות ערכים מוסריות, גם אם יותר ממערכת ערכים אחת ניתנת להצדקה.
ההגדרה הרביעית לקוחה מתחום הפסיכולוגיה התרבותית. היא מהווה 'מקרה פרטי' וגם גיבוי אמפירי לטענות הפילוסופיות על פלורליזם, בתחום נפש האדם. נקודת המוצא של כל גישה תרבותית בפסיכולוגיה היא השוני בין מערכות ערכים ומוסר בין תרבויות.
ניתן לערוך הבחנות שונות בתוך מושג הפלורליזם. אציע כאן שלוש הבחנות כאלו: סוג, תחום, ודרגת הפלורליזם.
סוג הפלורליזם: חשיבה פלורליסטית מול התנהגות פלורליסטית
ראשית, יש להבחין בין חשיבה פלורליסטית לבין התנהגות פלורליסטית. ברור שלא כל מי שמאמין בפלורליזם כערך גם מיישמו בפועל, ויתכן שמי שאינו דוגל בפלורליזם באופן עקרוני ינהג כלפי אחרים באופן פלורליסטי.
האם יש לצפות ליותר פלורליזם חשיבתי או התנהגותי? מצד אחד, ניתן לשער שבפועל נמצא יותר פלורליזם התנהגותי מאשר קוגניטיבי, משום שהיכולת הקוגניטיבית לקבל ששני דברים שונים הם נכונים במקביל, היא יכולת מורכבת, ואילו על מנת לנהוג באופן פלורליסטי כלפי האחר ניתן להשתמש בסכמות חשיבה פשוטות כגון "גם אם שונים אפשר להסתדר" או "חברות אינה קשורה באמונות", מבלי להזדקק לשאלה הקוגניטיבית המורכבת, איך יתכן שגם אני צודק וגם הוא צודק. מצד שני, ניתן להעלות טענה הפוכה: קשה יותר לנהוג בשני כיוונים מנוגדים מאשר להחזיק בשתי דעות מנוגדות. כמו כן נוכל לטעון שרמת ההתנהגות מושפעת ממרכיבים נוספים שאינם משפיעים על החשיבה הפלורליסטית, כגון מוטיבציה לפעולה, הרגלי התנהגות, נטיות אישיותיות, מערכת חיזוקים, ועוד.
במאמר זה נדון רק בשאלה, עד כמה ניתן לצפות שאנשים יחשבו באופן פלורליסטי. לחשיבה פלורליסטית מאפיינים קוגניטיבים (שמובילים למה שאכנה "פלורליזם קוגניטיבי") המאפשרים לאדם להכיר במורכבות המציאות, מאפייני אישיות המאפשרים לו "להשאר" בהכרה כזו ולא להכחישה, ועמדה ערכית המעניקה לו הנמקה ומוטיבציה לאמץ חשיבה פלורליסטית.
תחומי פלורליזם: פלורליזם מוסרי, פלורליזם ערכי, ופלורליזם תרבותי 5.
נוכל למיין חשיבה פלורליסטית לפי תחום התוכן6 שעליו היא מוחלת. לא הרי נכונות לקבל שונות בהעדפותיו הקולינריות של האחר כהרי נכונות לקבל שונות ביחסו לעבדות, למשל. נבחין בין פלורליזם מוסרי ־ ההכרה בקיומן של דעות סותרות על הנורמות הבסיסיות וערכי המוסר לגבי יחסי אדם לחברו7, והאמונה כי ישנה יותר ממערכת מוסרית אחת הניתנת להצדקה ־ לבין פלורליזם ערכי או "פלורליזם של הראוי" ־ הכרה בפלורליזם של ערכים, תפיסת ה"אדם האידאלי" ואורח החיים הראוי (כולל פלורליזם דתי) ־ לבין פלורליזם תרבותי ־ הכרה ב"קיומן של קבוצות אנשים בחברה אחת, שחולקים היסטוריות משותפות ייחודיות, דרכי חיים וזהות משותפת כחברי הקבוצה"8 ותמיכה בקיומן הנבדל. פלורליזם תרבותי במשמעותו הרחבה עשוי לכלול פן ערכי ומוסרי, אך במיון זה כוונתי למרכיב המוסכמות התרבותיות ("זה בסדר שסינים אוכלים במקלות ולא בסכין ומזלג, כמונו") ולתמיכה פוליטית בריבוי קבוצות אתניות בחברה.9
את התחומים ניתן לסדר במדרג, על פי מידת ההרחבה של התחום שבו מקבלים כלגיטימי את השונות של האחר. טענתי היא, שברוב המקרים אדם לא יהיה פלורליסטי בתחום מסויים, אלא אם כן אימץ גם את סוגי הפלורליזם הקודמים במדרג. לכן, יותר אנשים יאמצו חשיבה פלורליסטית תרבותית מאשר ערכית, ויותר יאמצו פלורליזם ערכי מאשר מוסרי. נימוק אפשרי לכך הינו, שהצורות של ההנחות האחרונות כוללות בתוכן את צורת ההנחות הקודמות, ולהפך אין זה נכון. במובן זה, התחומים משקפים סדר לוגי של פרשנות לחוויה ההולכת ונעשית מורכבת, ככל שהחשיפה למגוון רב תרבותי הולכת וגדלה. גם היכולת הקוגניטיבית־ התפתחותית הנדרשת לשיפוט פלורליסטי היא רבה יותר ככל ש'מתקדמים' בתחומים. כמו כן, ככל שמתקדמים בתחומים, גוברת המחלוקת הציבורית־ערכית בשאלה, עד כמה ראוי להיות פלורליסטים בתחום זה. מחקר שערכתי10 בנושא אושש השערות אלו בקרב קבוצת ילדים ומתבגרים11.
דרגות של חשיבה פלורליסטית: סובלנות, פלורליזם חזק וחלש ורב תרבותיות
ניתן גם להבחין בין 'עוצמות' של חשיבה פלורליסטית. אבי שגיא (98') מציע מדרג של תפיסות העולם חיוביות המונחות בבסיס קבלת האחר. נפרט את ארבע הדרגות של חשיבה פלורליסטית, תוך ציון הנימוקים השכיחים לכל סוג חשיבה:
סובלנות היא עמדה פרדוקסלית הדוחה את העמדה ה"נסבלת" כשקרית, אך מוכנה לסבול אותה ולא לבטלה, בשל ערכי זכות הביטוי של האחר, או מתוך שיקולים תועלתניים. בשפת הפלורליזם, הנימוק ליחס החיובי לאחר הינו pluralism rights based (פלורליזם של זכויות) הטוען, שכבוד לזכויות האחר הוא הבסיס המוסרי לזיהוי הגבולות המקובלים־פוליטית של פלורליזם12. פלורליזם בניגוד לסובלנות, אינו מניח יחס היררכי של אמת ושקר, טוב ורע, בין העמדות השונות בתרבות והוא נחלק לפלורליזם חלש המניח שיש טוב אחד, אך אין בטחון שהוא מצוי כבר בעמדה מסוימת, ופלורליזם חזק, המניח שיש טובים שונים ומגוונים, ושבין ערכים שונים ישנה אינקומנסורביליות ולכן לא ניתן לדרגם באופן היררכי. הנימוק העיקרי לצידוד בפלורליזם מכונה ?elebratory pluralism (פלורליזם מהלל) ־ התזה שחברות מתעשרות מהמימוש של אורחות חיים שונים, המעידים על כוח היצירתיות האנושי ומאפשרים מגוון דרכים לחיים טובים13. רב תרבותיות ־ האחרונה במדרג ־ היא תפיסה של זהות הטוענת שזהות היחיד והחברה מתעצבים ע"י דיאלוג. התפיסה מניחה את הדינאמיות של כל זהות נתונה, בניגוד לפלורליזם, בו יש לפרט תפיסת זהות סטאטית. בתחום זה, הדיאלוג הוא ערוץ התקשורת הקביל.
אם נרצה ליצור אינטגרציה בין ההגדרות, נאמר, שהפלורליסט במחשבתו עשוי להחיל חשיבה זו על תחומי תוכן שונים (כגון נורמות או ערכים) ולחשיבתו עשוי להיות גוון שונה בהתבסס על נימוקיו לאימוצה (כגון חשיבה סובלנית או פלורליסטית חזקה).
על מנת לאפשר אופרציונליזציה של השאלה, מיהו האדם הפלורליסטי, אציג הגדרה מינימליסטית של אדם זה והגדרה מקסימליסטית שלו:
ברמה המינימליסטית, האדם הפלורליסט הוא סובלן. אין הוא מתעמק ברציונל הקוגניטיבי של ריבוי טובים אלא דוגל בעמדת שיח הזכויות: גם לאחר מגיעות זכות הביטוי, חופש ההתאגדות, חופש הפולחן וכדומה. במקביל, הוא בהחלט עשוי לשפוט לשלילה ערכים הסותרים את שלו. יחסו לאחר חיובי, ואם הוא נרתע רגשית מאחרות, הרתיעה היא ברמה נשלטת. התחומים בהם מתבטא הפלורליזם שלו הם ה'רכים' יותר: בעיקר פלורליזם תרבותי, המתמקד בקונבנציות ונורמות. ברמה חברתית נצפה שיתמוך בזכויות האחר ויתנגד לגזענות. ברמה המקסימליסטית, האדם הפלורליסט הוא בראש וראשונה פלורליסט קוגניטיבי. הוא תופס את המציאות כמורכבת, מזהה בה דילמות וסתירות שלא ניתן ליישבן, ומאמין שערכים שונים וסותרים יכולים להיות "טובים" במקביל. הפלורליזם שלו יונק מחשיבה הקרובה יותר לרלטיביזם; נגדירו כ"פלורליסט חזק" או "רב תרבותי". כאן, היחס חיובי כלפי האחר כולל מרכיב של הערכה ומשיכה לעושר ומגוון תרבותי וערכי. אדם זה אינו מאמין שאמונותיו הן היחידות הנכונות, אם כי הוא עשוי להאמין שלא כל המערכות הערכיות שוות (דהיינו, יש מערכות ערכיות כמו הנאציזם שראוי לשלול). התחומים עליהם הוא מחיל את הפלורליזם שלו יכללו, מלבד התרבותי, גם את הערכי ואולי (אם כי לא בהכרח) את המוסרי. נצפה שיתמוך בחברה פלורליסטית בה יש כבוד ומקום לעולמות תרבותיים וערכיים שונים, ויתנגד להגמוניות־כח סמויות (כמו ההגמוניה המערבית, הגברית וכד'). אדם כזה התמודד עם דילמות הכרוכות בתפיסת עולם פלורליסטית, וליבן את עמדותיו בנושא באופן מודע.
בין הפלורליסט המינימליסט והמקסימליסט יתכנו כמובן מצבי ביניים.
|
|
|
|
