|
|
 |
 |
|
|
|
עד כמה ניתן לצפות לפלורליזם באוכלוסיה?
מאת:נורית נוביס־דויטש
א. מבוא
מה מקומו של הפלורליזם בחברה הישראלית?
במדינת ישראל דרים בכפיפה אחת בני דתות, תרבויות ועדות רבות, מצב המוביל לשאלה החשובה, כיצד ניתן ורצוי לחיות ביחד. ישראל היא גם מדינה המאמצת דפוסי חשיבה אינטלקטואלים מערביים של תחילת המאה ה־21, ובינהם הפרדיגמה הרב־תרבותית המתאפיינת בהתרחקות מתפיסות עולם כוללניות ובמעבר להכרה בריבוי תפיסות וערכים. שני נתונים אלו מציבים את החברה הישראלית בעמדת מוצא נוחה לאימוצה של חשיבה פלורליסטית, ואכן, בשנים האחרונות נשמעות קריאות ל"חינוך לפלורליזם ורב תרבותיות" מכיוונם של הוגים, אנשי חינוך, פוליטיקאים וחוקרים.
אולם עד כמה ריאלי לשאוף לחברה של אנשים פלורליסטים? האמנם מסוגלים רוב בני האדם ליישם חשיבה המכונה "פלורליסטית"? יתר על כן, האם הם מעונינים בה? באופן לא מפתיע, שאלות כאלו ממעטות לעלות אצל נושאי דגל ה"חינוך לפלורליזם", אולי, כפי שהתריע הסופר ס. יזהר, בשל נטיית המבוגרים להשליך את חולשותיהם על התלמידים שאותם יש "לעצב" ברוח אותם ערכים נעלים שהחברה הבוגרת כושלת במימושם1. אם נרצה "לקשוט עצמינו לפני שנקשוט ילדינו", ראוי שנתייחס לשאלות אלו קודם שנציע תוכניות חינוכיות בנדון.
כל תשובה לשאלות הללו תהיה תלויה באופן בו נגדיר פלורליזם. בהמשך, נבחן הגדרות שונות לחשיבה פלורליסטית, אולם מהות המושג מתומצתת בהגדרתו הפואטית של איש הרוח ישעיהו ברלין: "[פלורליזם היא] תפיסה שלפיה בני אדם עשויים לשאוף אל תכליות רבות ושונות ועם זאת להיות רציונלים לגמרי, אנושים לגמרי, מסוגלים להבין זה את זה, לגלות סימפטיה זה כלפי זה, להפיק נחת רוח זה מזה"2.
מאמר זה מתמקד בשאלה עד כמה ניתן לצפות לחשיבה פלורליסטית באוכלוסייה, בתנאים הנדרשים על מנת שנוכל לכנות אדם "פלורליסט", ובקשיים העומדים בפני יישום חשיבה פלורליסטית. נפתח בסדרת הבחנות בין סוגי 'פלורליזמים', ובעקבותיהן נציג שתי הגדרות של ה"אדם הפלורליסטי". לאחר מכן, נבחן ארבעה מימדים של חשיבה פלורליסטית: קוגניציה, אישיות, זהות ועמדות, ונסכם בנסיון להשיב על השאלה שהוצגה בכותרת המאמר.
|
|
|
|
