|
|
 |
 |
|
הנימול הראשון היה אברהם, שנצטווה על המילה כשהיה בן תשעים ותשע שנים: "זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר. ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם. ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם..." (בראשית י"ז, י-י"ד) מעשה המילה עומד כסמל לברית בין אלהים לעם ישראל, והראשון שקוים בו מצוות המילה בגיל שמונה ימים היה יצחק. (בראשית כ"א)
מה הן הסיבות לביצוע טקס ברית המילה?
רמב"ם- להפחתת יצר המין: "וכן המילה, לדעתי אחד מטעמיה מיעוט התשמיש והחלשת האבר הזה כדי שימעט בפעולה זו ויתאפק ככל האפשר[...]להשלמת חסרון המדות" (מורה נבוכים ח"ג מ"ט)
פילון- תרומה ליכולת הפריון
מפשט הכתובים ניתן להבין כי מצוות המילה מטרתה להבדיל את היהודים משאר העמים.
המוהל
התנ"ך אינו מציין את תפקיד המוהל בשום מקום. במאה הראשונה, המלך איזאטס מאדייבן התגייר ונימול על ידי רופא מנתח: "בא איזה יהודי אחר מהגליל, אלעזר שמו, שהיה מקובל כמקפיד ביותר בענייני חוקי האבות, ויעץ למלך לעשות את המעשה, כי כשנכנס אצלו לברכו ומצאו קורא בתורת משה, אמר לו: 'נעלם ממך, מלכי, שהנך חוטא חטא גדול ביותר לחוקים ועל ידיהם גם לאלהים. כי לא לקוראם בלבד אתה צריך, אלא לעשות תחילה מה שצווה בהם. עד מתי תשאר ערל?...כששמע המלך את הדברים האלה לא דחה את המעשה, אלא עבר לחדר אחר וקרא אליו את הרופא וקיים את המצווה..."(קדמוניות היהודים, כ', 2).
הגמרא מטילה את אחריות המילה על כתפיו של האבא "האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות...למולו [מנין]? דכתיב 'וימל אברהם את יצחק בנו'" (קידושין כ"ט, ע"א), גם אמהות יש, שמלו את בניהם, דוגמת ציפורה, אשת משה, שמלה את בנה, אליעזר: "ויהי בדרך במלון ויפגשהו יי ויבקש המיתו ותקח צפרה צר ותכרת את ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר כי חתן דמים אתה לי. וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולת" (שמות ד', כ"ד-כ"ו). מתקופת החשמונאים ישנם סיפורים על אמהות שמלו את בניהם בסתר, תוך סיכון עצמן ועבירה על חוקי אנטיוכוס (מכבים I, א').
הגמרא מעודדת תלמידי חכמים ללמוד להיות מוהלים "תלמיד חכם צריך שילמוד ג' דברים: כתב, שחיטה ומילה" (חולין ט', ע"א). מוהלים לא קיבלו כסף, היות שמעשה המילה נחשב למצווה גדולה, וגם כאשר המצב הכלכלי הוחרף, ואנשי מקצוע החלו לגבות כספים, בית הדין גינה את התופעה, ואף הכריז שאם אין להורים כסף לשלם, בית הדין רשאי לכפות על המוהל לבצע את ברית המילה בחינם.
טקס המילה
בתקופת הגמרא, ברית המילה נערכה בבית. בתקופת הגאונים (מאות 6-11) הותק הטקס לבית הכנסת, וזהו, כפי הנראה, מקור הטקס כפי שהוא מתקיים בתקופה זו. עקרונות הטקס: האב, הסנדק והמוהל נקראים "בעלי הברית". תפקיד הסנדק (מיוונית: פטרון, מגן)- לאחוז את התינוק על הברכיים בעת המילה, על פי תיאור תלמודי של ברית מילה, שם נאמר: "היום יושב בחיקו של אברהם". (קידושין עב, ע"ב)
בימי הביניים התרבו עקרונות הטקס, במטרה לשתף כמה שיותר אנשים. אשת הסנדק נושאת את התינוק לבית הכנסת. ה"קוואטר" (מגרמנית: אבא), מנהג שנוסד במאה 14 בגרמניה, מניח את הילד על ברכי הסנדק. אם האב אינו נוכח, הקוואטר ממלא את מקומו. סבים וסבתות נוספו לרשימת המכובדים, והם מקבלים הזדמנות להחזיק את התינוק. מציבים שני כסאות במקום: כסא לסנדק ולימינו "הכסא של אליהו". מסורת זו מבוססת על המדרש מפרקי דרבי אליעזר (כ"ח), שם מסופר שאליהו פקפק בנאמנותם של בני ישראל לה', בקובעו כי "עזבו בריתך בני ישראל" (מלכים א', י"ט, י). אמר אלהים לאליהו: "חייך שאין עושים ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך". לפיכך, על אליהו מוטל להיות נוכח בכל טקסי ברית המילה כדי לראות בעיניו כיצד מקיים עם ישראל את המצווה מרצונו החופשי ובכל מקום וזמן.
מסורות ימי-ביניימיות נוספות:
 מנין גברים בטקס (אף כי אין זו חובה)
הדלקת נרות בבית הכנסת לפני ברית המילה, על פי הפירוש של רש"י לפסוק "ותהר האשה ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים" (שמות ב,ב). רש"י: כאשר נולד משה, התמלא הבית אורה.
|
|
|
