|
|
 |
 |
|
השתלשלות הסטורית:
טקסי אבלות מן המקרא:
 בכי ומספד- "ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה" (בראשית כ"ג, ב')
קריעת בגדים ולבישת שק ואפר-"ויקרע יעקב שמלותיו וישם שק במתניו" (בראשית לז, ל"ד)
ניחום אבלים- "ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וימאן להתנחם" (בראשית לז, ל"ה).
על יעקב התאבלו שבעה ימים- "ויעש לאביו אבל שבעת ימים" (בראשית נ, י), ושלושים ימי אבל מוזכרים בהקשר של מות משה "ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלושים יום ויתמו ימי בכי אבל משה" (דברים לד, ח). על פי הרמב"ם ב"הלכות אבל", תקופת האבל התנ"כית היא בת יום בלבד.
מנהגי אבלות מן הנביאים והכתובים:
אפר על הראש- "ויקרע יהושע שמלותיו ויפול על פניו ארצה לפני ארון יי עד הערב הוא וזקני ישראל ויעלו עפר על ראשם" (יהושע ז, ו'); "ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד שק ואפשר יוצע לרבים". (אסתר ד, ג')
בגדי אבל- "וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ויאמר אליה התאבלי נא ולבשי נא בגדי אבל..." (שמואל ב', יד', ב')
חליצת נעליים - "האנק דום מתים, אבל לא תעשה פארך חבש עליך ונעליך תשים ברגליך" (יחזקאל כד', יז)
הימנעות משימוש בשמנים ובקוסמטיקות- "התאבלי נא ולבשי נא בגדי אבל ואל תסוכי שמן..."(שמואל ב', יד', ב')
עטיפת הראש ועיטוי על שפם- "ודוד עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה וראש לו חפוי והוא הולך יחף..." (שמואל ב', טו', ל')
צער אילם- "וידום אהרון" (ויקרא י, ג'); "לכן המשכיל בעת ההיא ידום..." (עמוס ה, י"ג); "ישב בדד וידום כי נטל עליו" (איכה ג' כ"ח)
ישיבה ונהי - "ויהי כשמעי את הדברים האלה ישבתי ואבכה ואתאבלה ימים ואהי צם ומתפלל..." (נחמיה א', ד')
ביקורי ניחומים - "טוב ללכת אל בית אבל" (קהלת ז', ב')
סעודת ניחומים - "ולא יפרסו להם על אבל לנחמו על מת ולא ישקו אותם כוס תנחומים על אביו ועל אמו" (ירמיהו טז' ז'); "ולחם אנשים לא תאכל" (יחזקאל כד', י"ז)
יין ניחומים- "ולא ישקו אותם כוס תנחומים" (ירמיהו טז', ז').
בעקבות דיני הכהנים ["כי אם לשארו הקרוב אליו, לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו", (ויקרא כ"א)] נקבע בהלכה כי חובה על אדם להתאבל על שבעה מקרוביו: אם, אב, אח, אחות, בן/בת זוג, בן, בת. אבל על ההורים נמשך למשך שנה, ואילו על שאר קרובים הוא נמשך שלושים יום בלבד.
|
|
|
